רשת המילניום מוסך הקיבוץ בע"מ נ' גבור ואח'

החלטה

1.ביום 22/07/09 ניתן פסק דין אשר הורה על דחיית התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

פסק הדין ניתן על סמך בקשה לסילוק התביעה על הסף שהוגשה על ידי הנתבעים ושבה נטען כי הסמכות העניינית לדון בתביעה מוקנית לביה"ד לעבודה, ובהעדר תגובה מטעם התובעת.

2.כעת מונחת לפניי בקשת התובעת לביטול פסק הדין.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

4.ראשית אציין כי אין המדובר בביטול מחובת הצדק הואיל וההחלטה מיום 10.6.08 הומצאה כדין למשרדו של ב"כ התובעת, אולם היא לא זכתה למענה מחמת מצבו הבריאותי של בנו כפי שתואר בבקשה.

עוד אציין כי הלכה פסוקה היא שמקום שביטול ההחלטה לא יצמיח תועלת למבקש, לא ייעתר בית המשפט לבקשה. ואכן זהו המקרה שבפנינו.

5.התובעת הגישה לבית משפט זה תביעה נזיקית כנגד המשיבים מבלי לטרוח ולפרט מהן העוולות הנזיקיות עליהן היא מבססת את תביעתה. גם בתגובה לבקשה לסילוק התביעה על הסף אשר צורפה לבקשה זו, לא פירטה התובעת מהן העוולות הנזיקיות שהיא מתבססת עליהן, והסתפקה בתגובה תמציתית שכל מה שנאמר בה הוא המשפט הנ"ל "התובענה עוסקת בעילות מתחום דיני הנזיקין שאינן בסמכותו של בית הדין לעבודה אלא בסמכותו של בית משפט נכבד זה בלבד."

6.מכתב התביעה עולה כי נתבע מס' 1 עבד אצל התובעת כמנהל מוסך במשך כשש שנים, ולאחר התפטרותו החל לעבוד כמנהל בנתבעת מס' 2, המהווה עסק מתחרה לתובעת.

בסעיף 14 לכתב התביעה תיארה התובעת את עילת התביעה כדלקמן:

"14. התובעת תטען כי הנתבע 1 עשה שימוש במידע אשר רכש אצל התובעת ופנה ללקוחותיה כשהוא פוגע בשמה הטוב של התובעת, באיכות ובטיב שירותיה ומציע שירותיו כמחליפה של התובעת-בעסקו החדש..."

ובסעיף 16 לכתב התביעה ממשיכה התובעת וטוענת כדלקמן:

"...ואולם-תחרות המבוססת על הכפשות ועל מסירת מידע מטעה ושגוי ללקוחות, באמצעות מנהל בכיר העושה שימוש בידיעותיו אשר נצברו אצל התובעת- הינה עוולה נזיקית הפוגעת בשמה הטוב של התובעת ומסיבה לה נזקים רבים לעבר ולעתיד. כאשר הדבר נעשה ע"י המנהל המקצועי של התובעת, תוך שימוש בשיטות עבודה, במסמכים ובמידע אשר נרכש במהלך העבודה אצלה וכאשר הדבר בזמן העבודה- גדל הנזק פי כמה והופך ממשי וקשה להדיפה, ללא עתירה לסעד משפטי."

7.בהתבסס על האמור לעיל, טענה התובעת כי לבית משפט זה הסמכות העניינית לדון בתביעה וזאת מבלי לפרט מהו הבסיס לקביעה זו כאמור. עוד ציינה בסעיף 17 לכתב התביעה כי התובעת תעתור לסעדים הנובעים מעילות שבדיני העבודה מבית הדין לעבודה.

הנתבעים מתנגדים לכך וטוענים כי העילה העומדת במרכזה של התביעה כפי שעולה מכתב התביעה, הינה עוולת גזל סוד מסחרי על פי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, בין מעביד לעובדו לשעבר, שהסמכות הייחודית לדון בה מוקנית לבית הדין לעבודה.

8.לאחר ששקלתי את העניין, מקובלת עליי עמדתם הנ"ל של הנתבעים.

כבר נפסק כי המבחן לקביעת הסמכות העניינית של ביה"ד לעבודה הינו מבחן העילה ולא מבחן הסעד ( ראה בעניין זה ע"א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ ואח' נ' נחום ליפקונסקי ואח' פ"ד נ"ט (3) 497, 513 ).

בענייננו המדובר בתביעה שעילתה ביחסי עובד מעביד והמתבססת על הטענה שהעובד לשעבר של התובעת עשה שימוש במידע שרכש אצל התובעת ופגע בשמה הטוב של התובעת.

9.נטילה או שימוש במידע עסקי מכל סוג שהוא ללא הסכמת בעליו, מהווה עוולה של גזל סוד מסחרי על פי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, וכבר נפסק כי רשימת לקוחות מהווה אף היא סוד מסחרי ( ראה בעניין זה בש"א 20639/07 טוויק יעקב נ' גאמידה מדאקויפ בע"מ (פורסם בנבו), ובש"א 1699/07 ירון נגר נ' פילו אש בע"מ (פורסם בנבו) ).

סעיף 22 לחוק העוולות המסחריות מקנה לביה"ד לעבודה סמכות ייחודית לדון בתובענה בין עובד למעבידו שעילתה בגזל סוד מסחרי.